שבוע לפיילוט הקיצור הדרמטי במסלולי הקווים הבינעירוניים באשדוד, והשיח בעיר תוסס מתמיד: יש מברכים ויש מבקרים ומתקשים להסתגל

השבוע האחרון הביא איתו שינוי דרמטי במסלולי הקווים הבינעירוניים באשדוד במה שמכונה "פיילוט בין הזמנים". יצאנו ב׳חרדים אשדוד׳ לשטח עם חבר מועצת העיר שמואל שוק מסיעת אגודת ישראל, שנאבק על שיפורי הפיילוט הזה ממש עד לערב תשעה באב מול משרד התחבורה וחברות האוטובוסים, כדי לבחון איך השינוי מתקבל בקרב תושבי אשדוד החרדים.

"זה לא פשוט ולא קל", אומר שוק, "אני מקבל כל יום עשרות שיחות, חלק מברכים ומשבחים ויש שגם תוקפים, אני משתדל להקשיב לכולם בסבלנות, להבין גם את ההערות הנכונות ולרשום אותן. תתפלא לשמוע, אבל רובם המוחלט של המבקרים מתרכך אחרי כמה דקות של שיחה, מבינים את הרציונל והתועלת וגם מעריכים ומברכים".

בהשגחה פרטית, באותו רגע מתקבלת עוד שיחת טלפון כזו. שוק עונה ועל הקו אדם שלא מוכן להזדהות. לא היה קל לשמוע, כי הבן אדם ממש גידף בכל הקללות המצויות ושאינן מצויות: "שלא תראה יום טוב אחד בחייך, לא תהיה לך מחילה בזה ובבא על הסבל שגרמת לנו, איך אתה לא מתבייש?".

הגידופים נמשכו דקות ארוכות, שוק מקשיב ומקשיב. בינתיים מעביר את הטלפון ל"השתק" ומסביר לי: "אני מקבל ים של שיחות בימים האחרונים, לא לכולם זה קל השינוי ובצדק. על הדרך יש גם מי שמנסה להסית את הציבור בעניין הזה, אני מקווה שזה לא נובע מרוע או מפוזיציה… אבל זה המחיר האישי שאני משלם וזה בסדר גמור מבחינתי". עוברות עוד שתי דקות והאברך לא מבין למה שוק לא מתווכח: "למה אתה לא עונה? אין לך מה לענות?".

שוק מנצל את רגעי החסד כדי להשחיל משפט: "אתה רוצה לשמוע?". כאילו לא מדובר באדם שרק לפני רגע גידף בצורה בוטה ומכעיסה, התגובה המיידית שלו הייתה: "בוודאי, בשביל זה התקשרתי". שוק מתנה איתו שיתאזר בסבלנות של 10 דקות, כי ההסבר לוקח קצת זמן. הוא מסכים בקושי. מכאן מתחילה שיחה מאלפת ומרתקת על נפתולי התח"צ במגזר החרדי, ובדגש על האשדודי.

"אין ספק שזה קשה שפתאום לוקחים לנו אוטובוס שהיה נכנס לתוך הרחוב ומוריד אותנו קרוב לבית", מזדהה שוק עם הכאב, "והכי קשה זה לשנות הרגל, רק השאלה היא האם יש לך מושג כמה נסיעות אתה ואני הפסדנו בבין הזמנים אשתקד, רק בגלל שהמסלול עבר ברחובות צפופים?".

האדם מאחורי הקו לא מתבייש להודות שאין לו מושג: "אני זוכר רק דבר אחד, שבכל פעם שהייתי צריך לנסוע מחוץ לעיר חיכיתי בתחנה מלא זמן, פעם אחת חיכיתי שעה עד שנמאס לי ולקחתי דרייבר, פעם אחרת לקחתי מונית לתחנה הראשונה, המסלול בעיר לקח הרבה מאוד זמן אבל לפחות מקום היה לי".

"אתה שומע מה אתה מספר?", ממשיך שוק את הסיפור כדוגמה חיה, "זו בדיוק הבעיה הכי קשה שבלטה בשנים האחרונות באשדוד. אחרי כל חג ובין הזמנים אני רושם את כל ההערות שאני מקבל, אני יוצא לתחנות כדי להתרשם גם בעצמי, וזו הבעיה מספר 1 שלנו. אני אחשוף לך את הנתון: כמחצית (!) מהנסיעות שתגברנו בבין הזמנים לא יצאו ליעדם בסופו של דבר, רק בגלל העומס ברחובות הצפופים ברובעים באשדוד".

"אתה מבין?", הוא ממשיך, "עובדים קשה על תוספת משאבים ואוטובוסים, לא קל להשיג אוטובוסים ונהגים, בטח לא בבין הזמנים, וזה גם דורש תוספת תקציבית, ובסוף זה גם לא מגיע לציבור רק כי המסלול הבעייתי שלנו גורם שאוטובוסים ייתקעו בצווארי בקבוק בלי יכולת לזוז".
ולמה בעבר לא היו בעיות כאלו?, שואל האברך שבינתיים כבר הספיק להירגע.

"אני ממש שמח על השאלה שלך", משיב שוק, "כי אתה מאוד צודק בראייה שלך כנוסע, לכן חשוב שאסביר ונבין את זה יחד. אולי לא שמנו לב, אבל אשדוד גדלה מאוד ב"ה, ויחד איתה גם כמות הנסיעות שגם אני זכיתי לעבוד על כך ולתגבר את הקווים בעוד ועוד נסיעות.

"שים לב, במשך חמש שנים קיבלה אשדוד החרדית יותר מהכפלה של קווים ונסיעות בקווים הבינעירוניים, וכך גם בעירוני. אם לפני חמש שנים עברו ברחוב רשב"י 400 אוטובוסים בבין הזמנים, היום צריכים לעבור שם יותר מ-1,000, הבעיה שהכביש נשאר אותו כביש וכבר לא מכיל את כל העומס הטוב הזה. מה שווה אוטובוס ליד הבית אם בסוף הוא לא מגיע לתחנה?".

האברך מעבר לקו די נרגע, אמר שיחשוב על הדברים, וגם התנצל על הפתיח הלא מוצלח של השיחה. בינתיים אנחנו ממשיכים לנסוע עם שוק ומגיעים לאחד ממוקדי האיסוף החדשים של הפיילוט, והנה זה פלא: אוטובוסים באים ונוסעים, בזה אחר זה, התחנות לא עמוסות וגם באוטובוסים נראה שישנם מספיק מקומות פנויים לתחנות הבאות.

"זו תוצאה של השינוי המדובר, אני עוקב יום יום אחרי התחנות ובינתיים הכל זורם חלק. אם שנה שעברה אנשים חיכו שעה ויותר בתחנות, בבין הזמנים הנוכחי כבר אין לי תלונות כאלו".

כמה נסיעות נוספו בשנים האחרונות באשדוד, למה הגענו למצב שהרחובות לא מכילים את הקווים שלנו?

"לדוגמה, לפני כחמש שנים", עונה שוק, "לא היה אף קו ישיר מאשדוד לבית שמש. היום יש כבר יותר מ-100 נסיעות ישירות, בנוסף יש גם עשרות נסיעות נוספות בקו לביתר. קח את בני ברק, הנסיעות זינקו ביותר מכפול, בימי בין הזמנים אנחנו מגיעים למאות נסיעות ביום. גם קווים נוספים תוגברו לאורך השנים, גם התחבורה העירונית ברובעים החרדיים גדלה מאוד, בחלקה אף כמעט הכפילה את עצמה".

למה עשיתם את זה?

"זה היה מענה מדויק לצורך שזעק מהשטח במשך שנים: עוד אוטובוסים, עוד נסיעות ועוד תגבור. אבל אז נתקלנו בבעיה אחרת. בשלב מסוים אתה מגלה שעוד אוטובוס כבר לא פותר את הבעיה – הוא הופך לחלק ממנה. בימי השיא של בין הזמנים יותר מ-1,000 אוטובוסים אמורים לעבור ברובעים החרדיים במהלך היום, וזה עוד לפני התחבורה הפרטית העמוסה ממילא.

"צריך לעמוד פעם ברחוב כזה בשעת עומס כדי להבין מה קורה. אוטובוס אחד עוצר בתחנה – ומיד נוצרת מאחוריו שיירה עצבנית וצופרת. רכב מנסה בכל זאת להשתלב, הולך רגל חוצה במעבר חצייה, אוטובוס נוסף עוצר – וכל פקקון כזה יוצר עוד צוואר בקבוק. הרחובות שלנו פשוט לא תוכננו לכמות הזאת".

קשה לעצור את הרב שוק כשהוא צולל לנושאי תחבורה ציבורית בהם הוא חי כמו דג במים. "אנחנו מאוד אוהבים את העובדה שהתחבורה הציבורית באשדוד מגיעה עמוק לתוך השכונות, כמעט עד הבית. במובן הזה השירות כאן טוב יותר מכל הערים החרדיות, אבל זה טוב כל עוד זה אפשרי. אם בערים חרדיות אחרות הבינו שאין מנוס ממוקדים, אנחנו חייבים לסגל לעצמנו לפחות שינויי מסלול, אין דרך אחרת".

תוכל לשחזר איפה הבעיות התגלעו בשנה שעברה?

"כל בין הזמנים הייתי מקבל את אותן שיחות: "אני כבר שעה בתחנה, איפה האוטובוס?". אני מסתכל בלוח הזמנים ותוהה לעצמי: איך זה ייתכן? הרי בשעה הזאת היו אמורות לצאת לכיוון הזה 10-12 נסיעות. מתחילים לבדוק ומגלים שהאוטובוס שאמור לצאת עכשיו עוד לא סיים את הנסיעה הקודמת שלו. הוא עדיין תקוע בתוך העיר.

"גם כאשר תוכננו בסביבות 300 נסיעות, כמות עצומה מהן לא הצליחו לצאת בזמן וחלקן גם לא בוצעו כלל. האוטובוסים פשוט לא הצליחו להשלים את הסבבים שלהם. תחבורה ציבורית בנויה על סבבים: נהג יוצא, מגיע ליעד, חוזר ויוצא שוב. אם נסיעה רגילה הופכת לסיוט של ארבע שעות – כל לוח הנסיעות שאחריה קורס, ומי משלם את המחיר? הנוסע שמחכה בתחנה".

ולכן החלטתם לקצר את המסלולים?

"נכון. בין הזמנים הזה הוא פיילוט לנושא כולו. הבנו שאם רוצים שאדם יגיע לתחנה, ימתין פרק זמן סביר ויעלה לאוטובוס – חייבים קודם כול לגרום לאוטובוס עצמו להיות מסוגל לנסוע. יצרנו מסלולים מקוצרים שמתבססים על צירים רחבים וזורמים, כי בסופו של דבר צריך לזכור: אוטובוס בינעירוני, כשמו כן הוא, נועד בראש ובראשונה להעביר נוסעים מעיר לעיר.

"בימים רגילים כשאפשר לשלב אותו גם בשירות עירוני עמוק יותר עושים זאת, כי רוב האוטובוסים עדיין מצליחים לעמוד פחות או יותר בלוחות הזמנים. אבל כשמגיעים לבין הזמנים למשל ומכפילים ומשלשים את היקף השירות, אי אפשר לצפות שאותו אוטובוס בינעירוני יעשה גם מסלול עירוני ארוך, יעמוד בכל הפקקים, ואחר כך עוד יצליח לבצע את כל הנסיעות הבאות שלו".

בפועל, מה עשיתם השנה?

"יצרנו חלופות מקוצרות לקווים הקיימים: קו 361 פועל כחלופה לקו 350 במסלול שמבוסס על הצירים הראשיים ואינו נכנס לעומק הרובעים. בנוסף פועל קו 362, כחלופה במסלול שמאפשר לעקוף חלק מהעומס ולהמשיך לכיוון ציר ז'בוטינסקי.

"עם זאת בימי שישי ומוצאי שבת, שהרובעים פחות עמוסים בתחבורה אחרת, נשאר המסלול הרגיל כדי לאפשר למשפחות עם המזוודות להיטלטל פחות מהבית. ברור שככל שניתן, עדיף לקרב את האוטובוס לנוסע, ובלבד שכאמור, האוטובוס אכן ייסע ולא ייתקע. בסופי שבוע זה מתאפשר ב"ה".

"צריך גם לומר ביושר: חלק מהפתרונות האלה אושרו ממש ברגע האחרון. נלחמתי עליהם עד ערב תשעה באב ממש. כרגע חלק מהשירות פועל בחלון שעות מצומצם, הכוונה היא לבחון אותו מיד בסיום בין הזמנים. אם יתברר שהביקוש גבוה ושהמסלול מוכיח את עצמו, הדרישה שלנו תהיה שבפעם הבאה השירות יורחב ויתוגבר עוד יותר".
עדיין, יש תושבים שאומרים: "לקחו לי את התחנה ליד הבית. עכשיו אני צריך ללכת עשר דקות, לפעמים אפילו יותר". מה אתה אומר להם?

"אני מבין לחלוטין למה זה קשה", אומר שוק, "מהניסיון שלי בתחום התחבורה הציבורית, אחד הדברים הקשים ביותר הוא לשנות לאדם הרגל נסיעה. התחנה נמצאת שנים ליד הבית, הוא רגיל למסלול מסוים – ופתאום אומרים לו ללכת למקום אחר. זה לא קל ויש בהחלט מחיר לשינוי, אבל צריך לשאול מה האלטרנטיבה. האם עדיף תחנה ליד הבית, ולחכות שם שעה לאוטובוס שלא מגיע?".

ההערות שמתקבלות בינתיים תרמו להפקת הלקחים?

"בהחלט, למשל נבחן בהמשך אם אפשר להרחיב חלק מהמסלולים או להוסיף תחנות בלי לפגוע בזרימה. שום דבר כאן לא קדוש כל עוד נשמר העיקרון של רציפות הנסיעות לטובת הנוסעים החרדים, ננסה גם להוסיף עוד תחנות על צירי המסלול החדש. אם הקו ממילא עובר שם, למה שלא נוסיף לו עוד תחנות? זו גם הערה נכונה שקיבלתי ורשמתי לעצמי".

לסיום שוק מבקש להוסיף עוד נקודה: "גם אחרי הפיילוט הזה, חשוב לזכור שלא הכל בידיים שלנו. קח דוגמה, ביום רביעי הייתי בעצמי בתחנות ופתאום ראיתי שהזרימה נעצרת. בדקתי מה קורה, והתברר שהייתה תאונה קשה בכביש 4. כמעט 25 אוטובוסים נתקעו שם. אם כביש 4 נעצר, זה כמו קיר. לפחות את מה שכן בידנו עלינו לפעול לשנות ולהצליח".

אחת הטענות שעלו היא שלא היה מספיק פרסום על השינויים.

"גם בנושא הזה חשוב לדייק. השינויים פורסמו בשני עיתונים מקומיים לפני בין הזמנים, כך גם באתר אצלכם, החברה גם הדביקה הודעות בתחנות. קיבלתי תמונות שההודעות אכן הודבקו, אבל כשסיירתי בחלק מהתחנות כעבור יומיים, חלק מהמודעות כבר לא היו שם. האם הן נפלו, האם מישהו תלש אותן? קשה לי לדעת.

"ויש את אלה שכלל לא משתמשים בתח"צ ועסוקים בעיקר בלהסית את האש נגד משרד התחבורה וחברות האוטובוסים. זה הכי קל. גם לא לעבוד וגם להצטייר כגיבורי השכונה. אני מעדיף להיכנס לחזית, לעשות מה שנראה לי הכי נכון, גם אם בדרך אני חוטף קצת אש".

אתה חושב שבסופו של דבר הציבור יתרגל לשינוי?

"אני לא אוהב לומר לאנשים "תתרגלו", כי זה נשמע כאילו לא מקשיבים להם. אבל הניסיון מלמד שכל שינוי בתחבורה הציבורית קשה מאוד בהתחלה, ובסוף מבינים ומברכים. אפשר להזכיר כדוגמה את רחוב ר"א בן הורקנוס. כאשר בעבר הוציאו ממנו חלק מהאוטובוסים, עוד לפני התקופה שלי, הייתה התנגדות גדולה. אנשים היו רגילים שהקווים עוברים שם ולא אהבו את השינוי.

"היום קשה לדמיין איך המערכת הייתה מתפקדת אילו כל אותם אוטובוסים היו חוזרים שוב לרחוב. כך קרה בעוד הרבה שינויים תחבורתיים. זה לא אומר שכל שינוי הוא בהכרח נכון. זו בדיוק הסיבה שצריך להיות קשוב להערות הציבור ולעשות תמיד הפקת לקחים. אבל מאידך אסור לפסול שינוי רק מפני שבימים הראשונים הוא דורש מהציבור לשנות הרגל".

ומה יקרה בסיום בין הזמנים?

"מבחינתי, כאן מתחיל החלק החשוב באמת. נבקש ממשרד התחבורה את הנתונים בפועל: כמה מהנסיעות שתוכננו אכן בוצעו, מה הייתה רמת העמידה בזמנים, כמה זמן לקחו הנסיעות ביחס לשנים קודמות, מה שופר בתדירות, ומה היו רמות העומס והתפוסה. אני רוצה להשוות את זה לשנים קודמות, ולהביא את הדברים גם בפני הציבור.

"אני רוצה שהציבור יביע עמדה אמיתית על הפיילוט, ולכן צריך לתת לו את שני צדי המשוואה. מצד אחד, כמה דקות נוספות הוא נדרש ללכת. ומנגד השיפורים בזמני ההמתנה, התדירות וההגעה ליעד בזמן. רק כך נוכל לקיים דיון רציני על הפיילוט ולבחון את המשכו לטובת הציבור".

לסיום, ברמה האישית, אתה שלם עם המהלך?

"שינוי כזה גובה ממני מחיר אישי. בשנים קודמות הייתי מוצף בטלפונים של אנשים ששאלו איפה האוטובוס שלהם ולמה הם מחכים שעה. השנה אני מקבל טלפונים מסוג אחר: למה התחנה התרחקה, למה המסלול השתנה. אבל במקביל אני עומד שעות בתחנות ורואה משהו שלא ראיתי בעבר: התחבורה זורמת.

"אנשים מגיעים, אוטובוסים זורמים, בחלק גדול מהמקרים ההמתנה קצרה בהרבה. אז כן, אני מוכן לשלם את המחיר של הטלפונים ושל הביקורת אם התוצאה היא שהציבור מצליח בפועל לנסוע. בסוף בין הזמנים נבחן הכל, נניח את הנתונים על השולחן, נשווה לשנים קודמות, ואז נדע אם הפיילוט הצליח".