יו”ר הקואליציה ח”כ אופיר כץ בנאום המרכזי בטקס הממלכתי באשדוד

במהלך הטקס הממלכתי לזכר חללי ישראל ונפגעי פעולות האיבה באשדוד נאם יו״ר הקואליציה ח״כ אופיר כץ נאום מרגש.

הנאום המלא

״בדברי הימים של עם ישראל יש פרקים רבים. בשבעים ושמונה שנות קיומה של מדינת ישראל, נדמה כי אין כמעט אומה בעולם שנבחנה פעם אחר פעם כפי שנבחן עמנו, ואין אומה שנאלצה לשלם מחיר דמים כבד כל כך על חירותה, על קיומה, על עצם זכותה לחיות בארצה.

רבים הם הפרקים בתולדותינו, ורבים גם כתמי הדם החתומים עליהם. דמם של בנינו ובנותינו, אשר נפלו במערכות ישראל ובפעולות האיבה, והותירו בלב האומה כולה שבר שאין לו מילים.
והשבר הזה איננו עשוי ממכה אחת בלבד.
הוא עשוי מיליון רסיסים קטנים של כאב.
זו צרחת האימה הבוקעת מן הבית ברגע שבו נשמעת הדפיקה בדלת.
זו הצמרמורת המשתקת, המבט הקופא, הנשימה שנעתקת.
זה הרגע שבו הלב נשבר עוד לפני שנאמרת המילה, והרגע שבו העולם, כפי שהיה עד אז, חדל מלהתקיים.
זה כל בוקר שבו אמא מתעוררת לרגע אחד ומבקשת להאמין שזה היה רק סיוט. שהנה עוד מעט היא תשמע אותו בחדר הסמוך, תראה אותו יוצא אל המטבח,
תרגיש שוב את נוכחותו בבית. שהנה עוד רגע אפשר יהיה להריח אותו, לחבק אותו, לגעת בו, לשמוע את קולו.
אך המציאות מכה, כל בוקר, הוא לא ישוב. היא לא תשוב.

אמו של הבן לא תמצא עוד מנוח. שוב ושוב תשוב אל אותן שאלות שאין להן תשובה. האם הספיקה לומר הכול. האם חיבקה די. האם ידעה להניח עליו את כל אהבתה בטרם נלקח ממנה.
אביה של הבת לא יזכה לראות אותה עומדת תחת חופתה, לא יעמוד סמוך לה ברגעים הגדולים של חייה,
ולא יישא עמו את המראות הפשוטים והיקרים שהיו אמורים להיות חלק מסדר העולם.
ילדיו לא יחבקו אותו עוד. הם יגדלו כשידיהם מושטות אל מי שלא ישוב, וילמדו להכיר את דמותו דרך תמונות, דרך סיפורים, דרך הגעגוע שימלא את הבית.

ויש גם תפילה שקטה, שאין לה מילים של ממש, ורק לב נשבר יודע את לשונה.
רק עוד פעם אחת. רק עוד פעם אחת לראות. רק עוד פעם אחת לשמוע. רק עוד פעם אחת לחבק.
לזכות בעוד רגע אחד קטן של חסד, לפני שהדממה נעשית נצח.

אין שיעור לכאב שהמשפחות האלו עוברות, ואנו כעם כואבים אתכם, בוכים אתכם, כל יום. איבדנו כל כך הרבה מבנינו ובנותינו, גיבורים, מלח הארץ. רק אתמול התבשרנו על רס״ל לידור פורת ז״ל, בן העיר, שנפל בקרבות בדרום לבנון. והצטרף למעגל השכול הכואב של 25,648 בנינו ובנותינו, שנפלו במערכות ישראל, 313 מהם מהעיר אשדוד.
אנו זוכרים גם את 4,587 הנרצחים בפעולות האיבה, 76 מהם תושבי העיר אשדוד.

השכול הוא מחיר חיינו כעם. מחיר החירות שלנו, מחיר הריבונות שלנו, מחיר הזכות לחיות כאן בארץ הזאת כעם חופשי.
אינני יודע אם יש עוד אומה בעולם שבוכה כך את נופליה, כנראה שאין עוד אומה בעולם שזועקת כך את כאבה, משום שאין עוד אומה שיודעת, בעומק כזה, שכל נופל ונופלת נשזרו ממש בתוך זכות קיומה.
אצלנו האובדן והגבורה כרוכים זה בזה. הדמעה והדגל כרוכים זה בזה. הכאב והציונות כרוכים זה בזה.
זהו גורלנו ומשימתנו, למען הילד המשחק ברחוב עברי. למען המשפחה היושבת בביתה בארץ אבותיה. למען העם היהודי, שלא יהיה עוד חסר מגן . וזוהי אולי תמצית אהבת הארץ. אהבה שיודעת את מחירה, ואף על פי כן דבקה בה בכל לב.
ובתוך כל זה אני חש גם את חובתי האישית. לא להסתפק במילים אלא לנסות להפוך את הכאב הזה לאחריות ציבורית. לכן פעלתי ואמשיך לפעול בהעברת חוקים למען המשפחות השכולות, סיוע כלכלי למען האלמנות והיתומים, תקציבים למען נכי צה"ל ונפגעי פעולות האיבה, כדי שהמדינה הזאת תדע לעטוף, לחזק ולסייע למי שנשאו את המחיר היקר מכול.
מן הזיכרון הקדוש הזה שאנו מציינים היום קמה שליחותנו החשובה ביותר, להבטיח קיומנו.
ואם מבקשים אויבינו לשבור את רוחנו, הרי שדמם של בנינו ובנותינו מצווה עלינו אחרת.
אנחנו העם היהודי!
זו ארצנו!
זו מדינתנו!
אנחנו עם שידע מחיר דמים, ואף על פי כן בחר בחיים!
נמשיך לעמוד בראש זקוף ובמבט קדימה.
נמשיך לבנות.
נמשיך להילחם על קיומנו.
נמשיך לחיות כאן, נוליד כאן ילדים, ולהם יהיו נכדים, ולנכדים יהיו נינים, ודורות רבים קדימה של יהודים שמגשימים את הברית שלנו עם הקדוש ברוך הוא.
וזו תהיה תשובתנו הגדולה.
תשובת החיים.
תשובת הנצח של עם ישראל!״