היום בחרה הלן גלבר לתקוף את ינון מגל בעקבות השימוש במילה "קוף" ביחס לגדי איזנקוט. גלבר, שהדגישה את מוצאה המרוקאי, הציגה את הדברים כפגיעה בעלת משמעות עדתית.
אלא שכאן בדיוק מתעוררת השאלה: האם נבדקה בכלל כוונתו של מגל? הרי למילה "קוף" יש גם משמעות מוכרת בסלנג העברייני – אדם המשמש חזית לאחרים ופועל עבור מי שמושך בחוטים מאחורי הקלעים. אפשר בהחלט להתנגד לביטוי, אבל לא נכון לקבוע אוטומטית שכל שימוש בו נושא משמעות גזענית.
ומכאן לשאלה שגלבר ראויה להישאל עליה בפומבי.
איפה היה אותו זעזוע כאשר מצביעי הליכוד, יוצאי מרוקו ואנשי הימין הוצגו ע"י מקרובה ופעיל נלהב שלה שמוליק דואק באמצעות דימויים של בבונים?
כי מי שמתקוממת על האפשרות שביטוי מסוים יתפרש כפגיעה במרוקאים, אינה יכולה להתעלם מדימוי המציג אנשים כבעלי חיים רק משום שהם מזוהים עם מחנה פוליטי אחר.
אין כאן צורך להגן על כל מילה של ינון מגל. יש כאן צורך לדרוש אמת מידה אחת לכולם.
גזענות אינה הופכת למותרת כאשר היא מופנית כלפי מצביעי הליכוד. זלזול בעדה שלמה אינו נעשה לגיטימי כשהוא מגיע מהמחנה הנכון.
הלן גלבר רשאית לבקר את ינון מגל בחריפות. זו זכותה המלאה. אבל מי שמבקשת להציג את עצמה כמי שנלחמת בשיח עדתי פוגעני, צריכה להפגין אותה רגישות גם כשמושא הלעג הוא ציבור שלא בהכרח מצביע כמוה.
והשאלה שנותרת פתוחה פשוטה:
הלן גלבר, האם גינית את הדימוי של המרוקאים ומצביעי הימין כבבונים? ואם לא – מדוע?
כזכור, לפני כמה חודשים העלה שמוליק דואק ספר לא מוכר וממקורביה של גלבר סטורי, בו מוצגים המרוקאים כבבונים במימונה ליד בנימין נתניהו. בתגובה ל"חרדים אשדוד" בזמנו אמרה גלבר כי "היא לא מאמינה שמקורבה התכוון למשהו גזעני".
ובמבחן הגזענות גלבר נכשלה בגדול כי המבחן האמיתי של מאבק בגזענות אינו כשנוח להזדעזע. הוא דווקא כשהפגיעה מגיעה מהצד הפוליטי הקרוב אליך. ועוד משהו קטן הלן מהמרוקאים שבנינו, "תודה" שנזכרת שאת מרוקאית פתאום, נודה לך מאוד אם זה יהיה גם כשמקורבייך מציגים אותנו כבבונים.
