לפני שבעה חודשים, באותו בוקר מר של שמחת תורה ב7 באוקטובר, בשש וחצי התחילו אזעקות, ומטח רקטות כבד נורה גם לעבר שדרות. באותה שעה לא היו דיווחים על נפילות, אבל תוך זמן קצר, דווח לצוותים על חדירת מחבלים באזור זיקים מהים. מיד, החלו השוטרים בתחנת שדרות להתארגן על פי הפקודות המבצעיות לסגירת צירים. באותו זמן לא ידעו השוטרים את גודל האירוע.
הכאוס נראה בכל הכבישים, וכבר החלו השוטרים להיקלע לאש כבדה ומאסיבית של המחבלים.
במקביל, צוותי משטרה ומשמר הגבול נוספים, נשארו לתפעל את האירוע בתוך שדרות ולאט לאט החלו להתבהר הדברים. עשרות מחבלים חדרו לשדרות על טנדרים כשהם עמוסים בתחמושת וביתרון ההפתעה שנתן להם מספיק זמן להתארגן על מיקומים.
תוך כדי חילופי האש, תחנת המשטרה של שדרות, חטפה פגיעת אר פי ג'י, והמבנה ניזוק בצורה משמעותית, והמחבלים הצליחו לחדור אליה באופן חופשי. צוותי השוטרים ובניהם רס"ר אליהו הרוש הי"ד פרצו לתחנה, תוך כדי שרימונים מושלכים לעברם מכל עבר, עדיין כמות המחבלים לא הייתה ידועה כשבפועל היו כ25 והשוטרים חשבו שהם מספיק כדי לעמוד מולם. בחילופי האש נהרג שם אליהו הי"ד.
הלחימה התנהלה מול הלא נודע, ובהפתעה גמורה והתחנה מולכדה לחלוטין.
לאחר 4 חודשים מאירועי ה7 באוקטובר, החליט אחיו הצעיר של אליהו, אלחנן, להתגייס לשורות משטרת שדרות בעקבות האח אליהו הי"ד, כדי לסגור מעגל ולבצע את מה שאחיו אהב והשאיר אחריו. הודיה, אשתו של אליהו משרתת אף היא כחוקרת בתחנת שדרות.
אביו יצחק ואימו רחלי, דמויות מוכרות במגזר החרדי באשדוד, סיפרו בראיון לכאן 11, על הרגשות המעורבים, בהתגייסות בנם לתחנה בה אחיו, בנם, אליהו נפל, "שילוב של חרדה וגאווה על כך שהחליט להמשיך את מורשת אחיו הגדול"
אלחנן מספר בראיון: "המחשבה היא תמיד מה קרה לו באותו רגע? מה המחשבות שהיו לו? מה הוא הרגיש?"
צפו בקטע מהכתבה של כאן 11:
כפי שדיווחנו היום מוקדם יותר, השר איתמר בן גביר הגיע היום לטקס בחלקה הצבאית בבית העלמין באשדוד ונפגש עם אלחנן הרוש ומיד לאחר מכן פרסם השר: ״מבין כל אירועי טקס יום הזיכרון באשדוד, את החיבוק של אלחנן אני לא אשכח. חיבוק שנותן המון כוח. אלחנן הלך בדרכי אחיו רס"ר אליהו מיכאל הרוש הי"ד והתגייס לאחרונה למשטרת ישראל, אחיו הגיבור נפל במהלך הקרבות על תחנת שדרות בשבעה באוקטובר, שם נלחם עד נשימתו האחרונה. משפחה של גיבורים״.
יהי זכרו של אליהו ושאר הנופלים ברוך
