באור יום, ברחובות הצפופים בלב רצועת עזה ומשני מוקדי איתורים שונים – כוחות שב"כ, ימ"מ וצה"ל יצאו אתמול למבצע חילוץ נועז – "מבצע ארנון". בסופו, נועה ארגמני, אלמוג מאיר ג'אן, אנדרי קוזלוב ושלומי זיו, שנחטפו ע"י חמאס ממסיבת 'הנובה' ב-7 באוקטובר, חזרו הביתה.
אבל איך בכלל מתכוננים לפעולה בסדר גודל כזה? הרי מדובר באופרציה מורכבת – הארבעה נמצאו בשכונה אזרחית ומאוכלסת, בבתים אזרחיים במחנה הפליטים נוציראת, כשחמושים שומרים עליהם בכל עת.
כדי להרכיב פאזל כה גדול של פרטים קריטיים להשלמת המטרה, נדרש איסוף מודיעין אינטנסיבי לאורך זמן והכנות מקדימות של הכוחות. בעקבות הרגישות וביטחון המידע, חלקם תרגלו משימות מיוחדות – מבלי לדעת מה הייעוד שלהן.
"לשמור על זה בסוד היה בין הדברים המורכבים", פותח מפקד סיירת גבעתי, סא"ל זיו, "הלוחמים יודעים שהם חייבים להיות דרוכים, חדים ומדויקים – אבל לא יודעים למה אנחנו בדיוק מתכוננים".
"הכול אומנם תוכנן מראש, אבל רק בבוקר שבת נחשפנו לפרטים חלקיים של מה שעתיד להתרחש", מוסיף מ"פ פלחה"ן בסיירת צנחנים, רס"ן דניאל, "כל אחד ידע את מה שהיה צריך לביצוע המשימה, ולא מעבר – כדי לשמור על הלוחמים שכבר בפנים".
הכוחות התכוננו והתחילו לפעול עוד לפני המבצע. "ביצענו מארבים, הפעלנו אש להטעיה, חיסלנו מחבלים באזור והכשרנו צירים", מפרט קצין האג"ם של חטיבת כפיר, רס"ן אליאב, "עבדנו בצורה כירורגית, פעלנו בדרכים סביב נוציראת ובעיר הסמוכה דיר אל-בלח, כדי שכלי רכב יוכלו לעבור בקלות ברגע האמת".
ברגעים האחרונים לפני היציאה לפעולה, בחנו בזמן אמת בחפ"ק את המודיעין והבינו האם אפשרי להוציא את התכנון לפועל ולהשיב את החטופים בחיים. רק כשהמסקנה הייתה חיובית, ניתנה פקודת ה"פעל" ב-11 בבוקר, והלוחמים פשטו על 2 מבנים שונים בו זמנית. באחד מהם הוחזקו יחד אלמוג מאיר ג'אן, אנדרי קוזלוב ושלומי זיו, וכ-200 מטרים מהם במבנה השני, נועה ארגמני לבדה. מסביבם – מחבלים חמושים.
"לכל כוח היה משימה משלו. שלנו – חילוץ ומענה לאירועים", משחזר רס"ן דניאל, "בהתחלה חשבנו שמדובר בחילוץ של הכוחות בפנים, ובהמשך הבנו – גם של החטופים".
"פיצלנו את היחידה לשלוש", מפקד סיירת גבעתי חוזר לאחור, "חילקנו יחד עם סיירת צנחנים המשימות, ורצנו קדימה לעזור לאפשר את החילוץ, ולעזור לימ"מ. זה אומר לבודד ולהרחיק את האיום עליהם, מול מחבלים בתא שטח אחר משאנחנו מכירים".
הכול קרה תחת מעטפת אש של חיל האוויר, פיקוד הדרום, וסיוע ימי של זרוע הים. "הגענו לשם מהר מאוד, והבנו שיש אירוע אחד שעבר בצורה חלקה, ושני שהוא יותר מורכב", רס"ן דניאל נזכר ברגעים הדרמטיים, "הכוחות הייעודיים חילצו את נועה ארגמני, אנחנו פגשנו אותה תחת אש – ושלחנו אותה לנקודה יותר מאובטחת". אכן, היא פונתה למסוק הינשוף תוך זמן קצר, שם המריאה חזרה לשטח הארץ.
האיתור השני, בו הוחזקו אלמוג, אנדריי ושלומי, היה מסובך יותר. אחרי רגעים מותחים ודרמטיים, גם השלושה חולצו ועלו על מסוק, ובקשר מדווחת ההודעה לה ייחלו לאורך כל הפעולה: "היהלומים בידינו". אך במהלך הקרבות, מפקד צוות הימ"מ שהלך בראש הכוח, פקד ארנון זמורה ז"ל, נפצע מאש המחבלים ונהרג לאחר מכן.
"כבר 8 חודשים שהלוחמים עובדים קשה מאוד", מתאר מפקד סיירת גבעתי, "אנחנו נחושים להפוך אבן אבן, איפה שצריך, כדי להחזיר את האנשים שלנו הביתה. זו זכות ענקית להשתתף בכזה מבצע, ואתמול זה 'שלוק אוויר' להמשיך עוד ועוד. לא זוכר תחושה כזו מטורפת ב-8 החודשים האחרונים. זה היה משהו אחר. האדרנלין עדיין לא ירד".
"כל אחד מהלוחמים עושה את המשימה באומץ בלתי נתפס", הוא ממשיך, "רעות זו מילה שמגמדת את התחושה שלי. יש על מי לסמוך – וזה ממלא גאווה כל פעם מחדש".
"כשאתה מבין שאתה חלק מזה, ההרגשה היא עוצמתית ומשמעותית. לוחם שלי סיפר לי שהפעם הראשונה שהוא בכה מתחילת המלחמה – היה כשראה את נועה ארגמני", מתאר המ"פ, "ברגעים האלה – כולנו פועלים בשיתוף פעולה. אתה שומע את הטנקים, את המטוסים בשמיים ואת הסיוע מהים, ומרגיש רוח גבית. גם מהם – וגם מעם ישראל כולו".
