פעמים רבות, אנו עדים למעשה של זולתנו שמאוד צורם לנו וחשים ש "חובת התוכחה" מוטלת על כתפנו, ומכאן, הדרך לצרור מילים שיצאו בשצף קצף מפינו – קצרה.
אולם לאחר רגע, במחשבה שניה, אתה "מבין" שאולי פרקת מליבך את המועקה, אך יתכן והשגת בדיוק את המטרה ההפוכה – כי המוכח חש פגוע, ו"חובת התוכחה" עוברת אליו…
אשר על כן, מצווה לנו התורה "הוכח תוכיח את עמיתך – ולא תשא עליו חטא"
עליך להוכיח בצורה מכבדת, הארה ולא הערה, הוכחה ולא תוכחה, בזה יפה כוחו של המשל, שבו אדם אובייקטיבי ופתוח לקבל את המסר ואו אז גם מגיע לכלל תובנה עצמית ששווה אלף מונים.
שלמה המלך החכם מכל אדם, כתב: "אל תוכח לץ פן ישנאך – הוכח לחכם ויאהבך" (משלי ט' ח').
מבאר השל"ה הקדוש: אל תגיד לאדם המוכח – אתה לץ ותמנה לו את חסרונותיו, כי אז יצרת אצלו חסימה, ודבריך יפלו על אוזניים ערלות.
אדרבה, אמור לו: חכם אתה, ואין ההתנהגות שדבקה בך, מתאימה לך.
במילים אחרות: כשהגדרת אותו כלץ – הדבקת לו סטיגמה, זה יגרום לו רק ל"אמת" את התווית שהצמדת לו.
מניסיון, האמירה תוך כדי שמירת כבודו של הילד/החניך, מניבה בסופו של תהליך,(כמובן אחר שהתאזרנו בסבלנות הדרושה) את המטרה הרצויה שלשמה ניגשנו למלאכת ההוכחה וההארה.
חז"ל בגמרא (מסכת שבת דף ל"ד), מורים לאדם לבדוק עם בני ביתו מספר פרטים חשובים בהכנות לקראת שבת, והם מתנים זאת במשפט שהוסיפו ופירושו הוא: אמור את הדברים בנחת – כדי שהדברים יתקבלו, משמע שזה לא רק המלצה בעלמא, אלא תנאי להטמעת המסר החשוב.
זכרו: עצרו בטרם תגיבו, כי מה שרואים אחרי שיקול הדעת, לא רואים כשהתגובה היא נמהרת ואימפולסיבית.
בפרט בימים שאנו אחרי 'זמן איכות' עם ילדינו, ומטבע הדברים ה"ואקום" עלול לשחרר מפינו משפט סטיגמתי כזה או אחר, אשר ילווה ילד/נער גם בחזרתו לשגרת זמן הקיץ,
אדרבה, נצלו זאת להטמעת מסר חיובי שלמדתם להכיר ולהוקיר בילדכם, הרווח יהיה גם שלכם.
הדברים אמורים גם לגבי צוות המורים וההורים, באשר בימים אלו המוסדות חוזרים לשגרה על צוותם, זה הזמן של ההנהלה לפתוח באווירת הנועם עם הסיום המסכם של החורף שהיה, וההשקעה שהשליכה על ימי בין הזמנים,
על ההורים מחד, לשתף ולשבח את עבודת הצוות המסורה שהוכיחה את עצמה בתרגול המעשי בבית, ומאידך על הצוות להתעניין כיצד עבר עליהם חופשת הפסח, ולהחמיא להם על כך, זה יהיה בסיס להמשך של חיבור ללמידה בקיץ הבעל"ט.
יש לזכור שהחזרה לשגרה אחרי חופשת חג, יש לה את הקצב שלה, וככל שנדע להכיל לפי כללים שנקבע כמובן, נקבל תלמידים יותר פנויים בהמשך, שידעו בתת מודע כי ניתן להם מרווח הזמן להתארגן ממקום של הכלה.
כל ניסיון להעיר/ללחוץ, יגרום אסוסיאציה פחות נעימה ללמידה, והדבר ישליך על ההמשך גם כאשר כבר יהיו יותר פנויים
שבת שלום ומבורך
וקיץ בריא ברוחניות ובגשמיות.
הרב חיים אפללו ראש ישיבת "דרכי יצחק" באשדוד
מרצה בהוראת הגמרא, ובתחום יחסי הורים ומתבגרים
לפניות במייל
4161681@gmail.com
