הפרשה פותחת בסיכום מסעות עם ישראל במדבר,.
בנוסח הבא: "ויכתוב משה מסעיהם למוצאיהם על פי ה' ואלה מוצאיהם למסעיהם"
השאלה נשאלת, הן על המשמעות של מוֹצָאֵיהֶם לְמַסְעֵיהֶם,
והן על הכפילות לכאורה,
מַסְעֵיהֶם לְמוֹצָאֵיהֶם ההפוך לכאורה, שהרי קודם יוצאים והיעד הוא המסע? והן על הניסוח
בתורת החסידות נהגו לבאר:
כי הדבר רומז למסע חיי האדם בעולמו,
לכל אדם במסלול חייו, יש מעלות ומורדות,
תקופות שהחיים שחקו לו,
וזמנים שמחים פחות.
מאוד חשובה נקודת המוצא והחיבור אליו גם כאשר מתרחק עקב אירועי הזמן,
ונקודת המוצא – היא על פי ה' שזה מרמז על היעוד והתפקיד שהבורא ייעד לו בעולם.
ואת זה עליו לשמר לאורך כל מסלול חייו.
ואם ינהג כך, הרי שכאשר יצא למסע החיים עם כל גליו ומשבריו,
הרי שבסופו של מסע ישוב הוא ממסעו למוצאו שזה מיצוי ייעודו בחיים כפי שזיכהו הבורא.
כל זה יקרה אם ידע למצוא ולגלות את עצמו וכוחותיו כאשר נפגש בקושי בשלב שהוא במסע החיים,
כאשר לפניו ניצבות שני ברירות, האחת – לברוח (ורבים הן סוגי הבריחה…)
והשנייה – לבחור להתמודד, מתוך ידיעה שאם זה הניסיון , בטוח שהבורא נטע בי כוחות לחלוש את האירוע ולהמשיך ולהעפיל ליעד המבוקש.
ולפי זה יש בהחלט משמעות נוספת למוצא שהוא סוג של מיצוי הנוצר מדרך שנראית ללא מוצא,
לזכור שהתחושה הנפלאה של אחרי, היא סוג של הכרה בכוחות שיש באדם שבאו לידי ביטוי ובהצלחה.
לשם כך, עלינו לשנן לעצמנו ולהנחיל לילדינו/תלמידינו,
כי בחיים יש תקופות של בוקר ואור.
ויש תקופות של לילה וחשיכה והסתר פנים.
ועל זה נאמר "להגיד בבוקר חסדיך.
ואמונתך בלילות"
כי בלילה רק האמונה שיש אבא שמוביל אותך,
ועליך רק להשליך עליו יהבך,
ומשיגיע הבוקר שמסמל את האור, יוכל לספר על החסדים שליוו אותו.
יהי רצון שנזכה שרוב ימינו נצעד במסלול המאיר,
וגם אם נפגוש אי מי שכרגע נמצא במסלול החשוך,
נאיר לו פנים, ואו אז יתכן ויצא מאפילה לאורה,
וכל מה שיעשה הלאה יהיה לזכותנו.
בימים אלו בהם ילדינו לקראת יציאה לאתנחתא, זה הזמן לעצור את מירוץ חיינו, ולהקשיב למסע שעברו השנה במסלול הלימודי/חברתי,
הם יזכרו את החנייה הזו – כאתנחתא משחררת עם השלכות לשנה הבעל"ט,
גם אתם תלמדו הרבה על ילדכם…
שבת שלום ומבורך
הרב חיים אפללו שליט"א
ראש ישיבת דרכי יצחק | מרצה בהוראת הגמרא ובתחום יחסי הורים ומתגברים
