"לא יחל דברו ככל היוצא מפיו יעשה" (ל, ג)
שאלו את מרן הגראי"ל שטיינמן במה זכה ה"חפץ חיים" שעד הוצאת ה"משנה ברורה" היו פוסקים שעם ישראל הלכו לאורם והכריעו כדעתם, כמו המג"א, קיצור שו"ע, החיי אדם ועוד, ומעת הוצאת המשנ"ב, הספר שדעתו מכרעת בכל הלכה ומנהג הוא ספר המשנ"ב?
וענה, שבזכות זה שה"חפץ חיים" מסר נפשו שעם ישראל לא ידברו את מה שאסור לדבר, הוא זכה שנתקיים בו הפסוק "לא יחל דברו ככל היוצא מפיו יעשה "!
"ואשה כי תדור נדר" (ל, ד)
אם נתבונן בפרשת נדרים נמצא כי רק פסוק אחד בכל הפרשה מתייחס לנדרי האנשים, בעוד שאר הפרשה עוסקת בנדרי נשים.
נקודה זו בוודאי דורשת ביאור.
מבאר רבי יוסף צבי הלוי דינר בספרו "מקדש הלוי", הלא נאמר (קידושין מט:) "עשרה קבין של שיחה ירדו לעולם, תשעה נטלו נשים …" מעתה היה מקום לקבוע כי האישה אינה מקדישה תשומת לב רבה לדבריה, ואין לייחס להם משמעות…
לפיכך מבהירה התורה, כי לדבריהן ונדריהן של הנשים יש משמעות מחייבת, וחומרתן אינה פחותה מחומרת נדריהם של האנשים!
"ואת בלעם בן בעור הרגו בחרב" (לא, ח)
הגמ' בסוטה (יא.) אומרת, שלשה היו באותה עצה, בלעם שיעץ נהרג בחרב, איוב ששתק נידון בייסורים, יתרו שברח זכה שבניו ישבו בלשכת הגזית.
שאל רבי חיים שמואלביץ, לכאורה איוב כמעט ולא חטא, שהרי שתק, ועל זה נידון ב"יסורי איוב", לפי זה היה צריך להיות שבלעם יקבל עונש כפל כפליים, ולכאורה מדוע נענש במיתה גרידא ללא ייסורים?
ומתרץ, לחיות בייסורים עדיין אין זה עונש חמור כמו מוות, כי כל רגע בחיים, גם מתוך ייסורים נוראים, עדיף ממוות, וכמו שאמר דוד המלך (תהלים קיח, יח) "יסור יסרני י-ה ולמוות לא נתנני", אפילו ייסורים כייסורי איוב בכלל, אם רק "ולמוות לא נתנני", עלי להודות על כך להקב"ה.
כזה גדול הוא אושר החיים.
"ונכבשה הארץ לפני ה' ואחר תשובו" (לב, כב)
אומר ה"משך חכמה", משה רבנו בירך אותם שהם ישובו מהמלחמה בחיים, ובאמת אמרו בני גד ובני ראובן למשה "ועבדיך יעברו כל חלוץ צבא לפני ה' כאשר אדני דובר ".
כלומר, שמחו לקבל "תעודת ביטוח" לארבע עשרה שנה, שבע שנות מלחמה ושבע שנות חלוקה.
ובאמת, מדוע משה רבנו נתן להם הבטחה זו? אומר רבי ראובן קרלינשטיין, הגמ' בברכות (לא:) אומרת, שכאשר אדם חושד בשני לשוא – חייב לברך אותו.
מהיכן לומדים זאת? מעלי הכהן שבירך את חנה כשחשבה לשיכורה (שמואל א', א, יז), ומדוע בירך אותה רק מפני שחשד בה?
אלא, שמי שחושד בחברו חייב לברך אותו.
משה רבנו חשב שהם רוצים להתחמק מהמלחמה, וכיון שחשד בהם, הוא נאלץ לברך אותם, נתן להם הבטחה מראש של ארבע עשרה שנות חיים.
לעי"נ
הרה"צ פנחס בן בנימין בינוש
מרת מרים יוכבד ב"ר צבי
פריידא בת יבדלחט"א ר' מרדכי לוי
ציפורה פייגא בת יבדלחט"א ר' משה אליעזר
בנימין אשר בן יהושע שמעון
לידיה בת מנטינה
רבי יוסף בן ורדה
לרפואת
חנה בת רבקה
מרים בת חיה שרה
פנינה פרלה בת שרה טריינה
ישראל מאיר בן טובה מרים
שבת שלום
חודש טוב ומבורך
ברוך רובין
