פרשת מטות | דברי חיזוק והשקפה מהמחנך הרב מרדכי אגאי שליט"א

בפרשה מבואר

שהשם ציוה את משה לעשות נקמה במדיין  והסיבה לנקמה זו הרי אל נקמות השם ואם כן מדוע נצטוו לנקום אחרי שיש איסור  לא תיקום ולא תיטור ??

בר" שי נתבאר כיון שהם התערבו במריבה לא להם שהרי בני ישראל רצו לעבור דרך מואב ולא דרך מדיין ובגלל שהם נכנסו במריבה נצטוו לעונשם ואילו בבעל הטורים מבואר טעם אחר כיון שראה משה מעשה המדיינית כזבי בת צור ולא קינא קינאת השם לכן נצטווה להנקם מאויבהם שבמעשה זה יכופר חטא השתיקה

לאחר מיכן משה לוקח למלחמת מצוה 12.000 חיילים כדי להיפרע מהמדיינים והם הורגים את כל הזכרים ואת מלכי מדיין ואת בלעם בן בעור

אבל את נשות מדיין הם לא הורגים ולכן בחזרתם למשה מחוץ למחנה משה רבנו כעס עליהם למה לא הרגו גם את הנקבות השוטפות לעבירה ולכן מצווה אותם להרוג בשנית גם את נשות מדיין וגם את ילדי  מדיין

ומבואר שעל הכעס הזה נענש משה רבנו שבא לכלל טעות ונתעלמו ממנו הלכות גיעולי נכריים וזו אחת משלשה פעמים שמשה כעס ובא לכלל טעות וכן בשמיני למילואים וכן בסלע שהכה שיצאו מים נענש שלא נכנס לארץ ישראל

וצריכים אנו להבין  :

למה משה היה צריך לכעוס על המפקדים הרי השם ציוה לעשות נקמה במדיין ולא פירט להם את מי להרוג ואם היה חפץ להרוג את כולם היה לו לפרט זאת ואם לא פירט מה הטעם יש בכעס זה שיצווה אותם לחזור ולהרוג ומה הטעם כתוב ויקצוף משה ???

ותגדל השאלה:

 כיון שכבר כעס  ונענש בראשונה  איך חזר על טעותו בשנית ובשלישית ???

וצריכים אנו לפרש :

שמשה עבד השם  יראת השם היא אוצרו והוא היה ירא השם בתכלית  ולא הבין איך  המפקדים לא הבינו את עומק דברי  השם למסור נפשם ולהרוג את כל עושי הרע כולל נשות מדיין אם כן אין כעסו כפי הנראה לעיין אלא  זה היה  מתוך  יראת השם וריתחא דאורייתא ובכל זאת  נענש שנתעלמו ממנו דיני גיעולי נכרים והיה צריך אלעזר הכהן לצוות הוא את אנשי הצבא הבאים למלחמה דיני טומאה וטהרה

נמצינו למדים :

שאפילו שאדם פועל לשם שמים עליו לנקוט במשנה זהירות ולכלכל צעדיו בתבונה שלא יבוא לידי טעות כי גם על טעות נענשים ואין הצדקה למעשיו כלל ודברי אלו נתבארו בגמרא מסכת פסחים דף סו עמוד ב אמר ריש לקיש כל אדם שכועס אם חכם חכמתו מסתלקת ואם נביא הוא נבואתו מסתלקת ממשה דכתיב ויקצוף משה וכתיב ויאמר אלעזר אל אנשי הצבא מכלל דמשה איעלם מיניה

ומבואר בספר לב אליהו לרבי אליהו לאפיאן זצל

מהי כוחה של מידה שהרי גדולי עולם נענשו נוראות על מידת כעס ואפילו שעדיין לא יצאה מהכוח אל הפועל כיון שבפועל הוא כועס בעצם המעשה הוא מוריד מדרגתו והשגתו וכמו שמצינו באליאב שכעס על דוד  ולא מצינו דופי כלל בכל דרכיו אלא כעס זה שכעס על דוד והשם אומר לשמואל הנביא אל תביט אל מראהו כיון שהיה בו ניצוץ מידת הכעס וכל  הכועס חוכמתו מסתלקת ואם כן אפילו שהכעס של אליאב היה לאחר זמן נמאס מלהיות מלך

ולכן ידועים דברי רבי ישראל סלנטר כי לעקור מידה אחת יותר קשה מאשר לשנן את כל השס ובדרך כלל המידות עוברות בירושה קנאה כעס חמדה חנופה כבוד וכן על זה הדרך ואדם שנולד עם מידה מושרשת קשה עליו כפליים לעקור מידה זו יותר מאדם אחר שלא נולד עם מידה זו אלא המידה המגונה נרכשה בחייו אודות צירוף מקרים או בגלל הסובבים אותו או בגלל סיבה אחרת ואדם שלא עקר מידה מגונה והורישה לבניו אחריו ובנו ובני בניו וכן הלאה רכשו ממנו מידה זו וטבעו בה עלול הוא להיענש על כל מעשיהם כאילו הוא עשאם בחייו

 לכן הירא  את דבר השם עליו להיזהר ולתקן את מידותיו המגונות בחייו כדי שלא יענש על מעשה אבות סימן לבנים  עד סוף כל הדורות ומי יודע אם יצליח מישהו מבניו או בני בניו לעקר מהשורש מידה זו

והשבוע חל יום פטירת מרן ראש ישיבת פורת יוסף בעל האור לציון רבי בן ציון אבא שאול זצל שהיה ידוע שלא עלתה בו מידת הכעס ועבד על מידותיו גם בשנות יסוריו וחוליו לא עירער על מידותיו של השם וקיבלם באהבה

 כעדות בנו  יחידו רבי אליהו זצל בשעת פטירתו שאפילו שהיה נתון ביסורים גדולים לסוף ימיו  לא נשמע ממנו אנחה ותלונה אלא קיבלם באהבה וזה ודאי על ידי שכל ימיו היה בורח מן הכבוד והשררה והמחלוקת והכעס

נתפלל  שזכותו של מרן זצל תעמוד לנו ולבנינו ובתפילה על כלל ישראל לבלתי נחטא ויהיו מעשינו לשם שמיים

 וממנו ילמדו על עקירת המידות המגונות כפי שהאיר לנו בתורתו בספר זכרון הדסה

שבת שלום ומבורך

הרב מרדכי אגאי שליט"א | מחנך ומדריך להוראת הגמרא , הרגלי למידה ופיתוח החשיבה