תחנות הטענת החוסן האמוני
בפרשה מופיע הציווי על האדם לשבות בשמיטה וביובל ועוד כמה מצוות של בעל הקרקע. האדם רכש קרקע ומתחיל לחרוש ולזרוע תוך צפייה ליבול מבורך, והנה מצטווה הוא שלוש שנים ערלים יהיו לכם, את הפרי הראשון עליו לקשט ולהעלות ביכורים בכלי נאה לבית המקדש.
לא לשכוח את העני ולהניח לקט, שכחה ופאה.
לתת לכהן וללוי ולעני מעשרות.
וכאשר מגיעה שנה השביעית, תשבות.
ואף בשנת החמישים-יובל היא…
וכל כך למה?
זה אחד ממקורות האמונה והביטחון שהכול ממנו יתברך , כי פעמים, במבט שטחי אנו מביטים בקנאה על האדם שסבור כי ביתו הוא מבצרו…
זה החושב ואף מצהיר שעשה הכול בעשר אצבעותיו, ותכלס' העובדות מדברות.
למרות שכולנו יודעים ש"לא לעולם חוסן" וגלגל חוזר בעולם, גם הוא עצמו ברגע של אמת צרופה, יודע שהכול יכול להתהפך…
שנות הקורונה לימדו זאת היטב, החל"ת וצמצומי עובדים שלטו בכל פינה, והעולם הגיב בחוסר יציבות שעדיין נאמדים השלכותיה.
אם רוצה האדם לבנות את החוסן האמתי לנצח, אשר אינו נתון לתנודות השווקים בעולם.
עליו ללמוד מתחנות העצירה של הפרשה, לצורך ריענון התזכורת מי בעל הבית האמיתי.
או אז, הוא מפנים ומטמיע את החוסן האמוני כי הוא בידיו של מי שמנהיג את העולם, שמנהל גם את המשברים, ואף הכין תוכנית ליציאה עתידית, ולקח גם אותו בחשבון.
כדי להחדיר את האמונה צריך להטמיע אותה בשיטת הבורג שמסתובב עם זווית מסויימת הגורם לו להיות איתן ויציב.
בניגוד למסמר שאומנם פועל בשיטת "הזבנג וגמרנו" אך עם קצת תנודות הוא נשלף ולא שורד. (אולי זה מה שהעולם נוהג לומר "חסר לך בורג" חסרה לך יציבות בשיטת הבורג)
תמיד נזכור שאם נתקע את הבורג בשיטת המסמר- גם מסמר הוא לא יהיה.
ננחיל את האמונה והביטחון למשפחתנו/לחניכנו בגיל הרך ובשיטה הנכונה, הדוגמה האישית בתגובתנו ברגעי משבר כזה או אחר, בהחלט מטמיעים בנפש הילד את החוסן האמוני שסייע לשלווה גם ברגעים בהם יש רצון להגיב בשלוף של תסכול רגשי והיא זו שתעמוד להם ברגעים בהם יש תנודות וחוסר יציבות,
גם כאשר אנחנו לא נהיה לידם.
שבת שלום ומבורך
הרב חיים אפללו שליט"א
ראש ישיבת דרכי יצחק אשדוד | מרצה בהוראת הגמרא ובתחום יחסי הורים ומתבגרים
לפניות במייל 4161681@gmail.com
