את האיגרת פותח במילים:
לפני שעתיים נכנסה לכאורה, הפסקת האש, בינינו לבין רשעי איראן, על פי לחץ אמריקאי. האם היא תחזיק מעמד או לא? ימים או שעות יגידו.
עתה הננו צפויים למבול של פרשנות ממביני מלחמה ודיפלומטיה, על הימים האחרונים.
האם נוהלו כהוגן, והאם היה אפשר להחליט אחרת….
אנחנו חס ושלום, לא כופרים מטריאליסטים, המודדים כל דבר, רק לפי תוצאותיו הנגלות מיידית לעין. אנשי הצבא והממשלה יסיקו את מסקנותיהם כפי יכולתם.
על מה עלינו להתבונן בתור יהודים מאמינים?
שזכינו לפרק זמן איכותי, שלא היה כמוהו זה אלפי שנים, מכל הבחינות, הערכיות והמוסריות.
נשמת האומה והיחידים, הופיעה בשיא בריאותה! וכי יש מי שיכול למדוד כמה מסירות נפש טהורה התגלתה אצל כולם? מגדולי המחליטים ועד קטני האזרחים.
השאיפה לטוב, בכל צורותיו ומדרגותיו, שמילאה את כל עמנו, תחקק לנצח, בזיכרוננו הציבורי. חוויה כלל ישראלית כזו, אינה פגה בשום פנים עם הזמן, כי אינה דבר חומרי המתבלה במשך השנים. כמו יציאת מצרים, וקריעת ים סוף, ומעמד הר סיני, שאינם רק אירועים היסתוריים, אלא קניינים נשמתיים, כך שעות המלחמה הזמנית הזאת, ומהותן הפנימית, הינן מעתה רכוש קנוי בהחלט, בתודעה הלאומית לדורותיה.
לכן בלי להתבלבל מ"התוצאות בשׁטח", הננו מוֹדִים להקב"ה שגידלנו, יחסית בין רע, לקומה ערכית עליונה. זקיפות קומתנו הפנימית, שהתחדשה בתקופה האחרונה, תאפשׁר לגשת להמשך בניית תחייתינו, במשמעות שׁונה לגמרי מילדותיותה הקודמת. יצאנו לחלוטין מתפישת המקלט הבטוח, שפירנסה כמה דורות, בשיטחיותה, ובהרגשתה הגסה החיצונית, והננו מוכנים למלא את תפקידנו העדין, והמלא גבורה, וגודל פנימי, שכארי מתנשא הוא בלי הרף!!
את המכתב מסיים במילים: כמה יש להודות לד', על שלבי התבגרותנו הנשמתית, ולזמר לשמו העליון, על גאולתנו ועל פדות נפשנו.
אשרי מי שרועה את השכינה החוזרת לציון, על האומה כולה. אשרינו!!
ימי שמחה גדולה ועמוקה הם לכולנו.
ברכותינו לכל גיבורינו, בכל החזיתות, הגלויות והנסתרים, המעשיים והרוחניים!
חזקו ואימצו בעד עמנו
ובעד ערי אלקינו.
יוסף זיני
ברוך הוא וברוך שמו