כל מי שתפגשו יגיד לכם ששבעה באוקטובר היה ממש אתמול. מאז, חלפו שנתיים מלאות צער, כאב ושכול, מלחמה שלא נגמרת, וחרדה מתמשכת, עם אלפי משפחות שעולמם חרב עליהם-נרצחים ונרצחות, נופלים ונופלות, עשרות אלפי פצועים, ותושבים שמחכים לחזור הביתה לבנות ולהיבנות מחדש.
אשדוד איבדה בשנתיים האלה 48 מטובי בניה ובנותיה, אזרחים וחיילים, צעירים ומבוגרים, שבילו את החג בעוטף, שביקשו לרקוד בפסטיבל הנובה, שוטרים וחיילים שיצאו להגן על הבית ולא שבו.
כל אחד מאיתנו זוכר היכן הוא היה בבוקר הנורא ההוא. האזעקות הבלתי פוסקות וירי הטילים, התקווה שנגוזה שמדובר בחלום רע שתיכף מסתיים, ושהפכה לסיוט מתמשך, כמותו לא ידעה המדינה מיום הקמתה.
רצנו לחמ"ל, בדקנו את כל הגזרות, וידאנו שכל תושב מקבל את ההגנה הראויה, וקיימנו הערכות מצב תחת אש. גילינו לחרדתנו שיש חטופים מבני העיר, ופעלנו להשיבם הביתה יחד עם כוחות הביטחון. הזיכרון הזה צרוב בנו לעד, ויישאר איתנו לנצח.
הזמן לא יתקן דבר, אלא רק אנחנו. כל אחת ואחד מאיתנו. בתחושת האחריות על עתידנו המשותף במדינת ישראל, ובהבנה העמוקה שסוד קיומו של העם היהודי טמון באחדות הפנימית בינינו. זו שהתפוררותה נוצלה בידי אויבנו שקמו עלינו לכלותינו, במתקפה האכזרית היום לפני שנתיים.
מאז ראינו גם הרבה ישועות ונצחונות על אויבנו, אך האיומים עלינו לא חלפו, ומלאכת שיקום רבה וארוכה לפנינו. ריפוי ובניה מחדש של כל מה שאבד לנו בשנתיים האחרונות, ובראשם איחוי הקרעים והשסעים בתוכנו. משימה לאומית עליונה ותנאי הכרחי להמשך קיומנו בארצנו.
ברגעים אלה של זיכרון ותקווה, בשמי ובשם תושבי העיר, אני שולח ניחומים לכל המשפחות השכולות, שזכרון יקיריהם חרוט בלבנו לעד, והנצחתם היא מצווה לנו. רפואה לכל הפצועים בגוף ובנפש, בתפילה שחיילי צה״ל וכוחות הביטחון יחזרו הביתה לשלום.
ומייחל בשם כולנו שנראה בקרוב מאוד את כל החטופים והחטופה בישראל, מי לשיקום ומי לקבורה, ונדע לקום יחד, כאיש אחד, למען נצח ישראל ועתיד מדינת ישראל.
