זינוק בישיבות, עוני מתמשך – והבלוף שמאחורי נתוני הגיוס החרדי

המכון הישראלי לדמוקרטיה מפרסם את תמונת המצב המלאה של הציבור החרדי: עצירה בשילוב גברים בעבודה ובשירות, רוב “המתגייסים” אינם חרדים בפועל, וחרף שיעורי עוני גבוהים – לרוב המשפחות יש דירה בבעלותן

המכון הישראלי לדמוקרטיה פרסם היום (ראשון) את שנתון החברה החרדית לשנת 2025, המופיע זו השנה העשירית. את המחקר ערכו ד”ר גלעד מלאך וד”ר לי כהנר, עמיתי מחקר בתוכנית לחקר החברה החרדית, הפועלת במסגרת מרכז ג’יקובס לחברה משותפת בראשות עו”ד שלומית רביצקי טור-פז.

השנתון מציג סקירה עדכנית לשנת 2025, לצד ניתוח מגמות לאורך העשור האחרון ואף בהשוואה לעשור שקדם לו – ומשרטט תמונה מורכבת של צמיחה דמוגרפית מהירה לצד קיפאון חברתי־כלכלי במספר תחומים מרכזיים.

דמוגרפיה: מהחברות הצעירות בעולם

האוכלוסייה החרדית מונה כיום כ־1,452,350 נפש – כ־14.3% מתושבי ישראל. מדובר בחברה צעירה במיוחד: 57% מהחרדים הם בני 19 ומטה. לשם השוואה, רק 4% מהחרדים הם בני 65 ומעלה, בעוד ששיעור הצעירים עד גיל 19 מהווה כ־22% מכלל אוכלוסיית המדינה. מבנה גילאים זה יוצר לחץ מתמשך על מערכות החינוך, התעסוקה והרווחה – וצפוי להעמיק בעשורים הקרובים.

שיעור הפריון נותר גבוה ויציב: כ־6.5 ילדים לאישה – מהגבוהים בעולם – ללא שינוי משמעותי בעשור האחרון, בדומה ליציבות בגיל הנישואין.

מערכת החינוך: התרחבות מהירה, פערים עמוקים

מערכת החינוך החרדית צומחת בקצב ממוצע של כ־3.7% בשנה. בשנת תשפ”ה לומדים בה כ־420 אלף תלמידים – 21% מכלל תלמידי ישראל וכ־27% מהחינוך העברי. כ־31% מתלמידי כיתות א’ בחינוך העברי נמצאים בפיקוח חרדי.

לפני עשור למדו במערכת החרדית כ־290 אלף תלמידים בלבד, ומשקלה בחינוך העברי עמד אז על 24%.

חלוקת התלמידים כיום: 62.5% ברשתות החרדיות, 21% במוסדות פטור, 8.5% במוכר שאינו רשמי ו־7.5% בחינוך הממלכתי־חרדי.

שיעור הזכאות לבגרות אמנם עלה בעשור האחרון מ־10% ל־16%, אך הפער לעומת החינוך הממלכתי והממלכתי־דתי – שם כ־85% זכאים – נותר דרמטי.

עולם הישיבות: זינוק חד במספר הלומדים

בשנת 2023 עמד מספר בחורי הישיבות והאברכים החרדים (מעל גיל 18) על 169,366. בעשור אחד בלבד – מ־2013 עד 2023 – המספר זינק מ־92,500 ל־169,500, עלייה של 83% וקצב שנתי העולה על 6%, גבוה אף מקצב הגידול הדמוגרפי של החברה החרדית עצמה.

עם זאת, בשנת 2024 נרשמה ירידה חדה בנתוני משרד החינוך: רק 109,601 בחורי ישיבות ואברכים דווחו רשמית. הסיבה – כ־70 אלף חייבי גיוס בגילאי 18–27 שאינם מתוקצבים ולכן אינם נכללים בדיווחים. מתוך המדווחים, 53% מהאברכים הם מעל גיל 31 – נתון המעיד כי מדובר בתמונה חלקית בלבד.

שירות צבאי ולאומי: קיפאון מתמשך, עם קפיצה נקודתית

במהלך העשור האחרון נרשמה עמידה במקום במספר החרדים הפונים לשירות צבאי ואזרחי. בשנת 2024 פנו לשירות 3,060 בוגרי חינוך חרדי – מעט פחות מהנתון בשנת 2014 (3,710). לנוכח הגידול הדמוגרפי, מדובר בירידה ריאלית של כ־25%.

עם זאת, בשנת 2024 נרשמה עלייה חדה של 51% במספר המתגייסים לצה”ל – ככל הנראה על רקע המלחמה והחלת חובת הגיוס.

מתוך הפונים: 2,560 התגייסו לצה”ל ו־500 לשירות הלאומי. 55% שובצו במסלול כללי שאינו ייעודי לחרדים ו־45% במסלולים מותאמים – נתון המלמד כי רוב המתגייסים הם חרדים לשעבר. שיעור השיבוץ לקרבי עומד על 40% במסלול הכללי לעומת 30% במסלול החרדי. בשירות האזרחי, רוב החרדים מתחילים רק לאחר גיל 24 – מגמה קבועה לאורך העשור.

השכלה והכשרה: צמיחה מואטת, חריג אחד בולט

בשנת תשפ”ה לומדים בהשכלה הגבוהה כ־18,953 סטודנטים חרדים – 5.5% מכלל הסטודנטים בישראל. קצב הגידול האט לכ־4% בשנה, ועיקר ההתרחבות היא בלימודים לתארים מתקדמים.

לעומת זאת, מסלולי ההכשרה הטכנולוגית (מה”ט) הפכו למנוע צמיחה משמעותי: בשנת 2024 למדו בהם כ־9,600 חרדים – פי שלושה לעומת 2014. מדובר בכ־15% ממחזור הנשים החרדיות ו־7.5% ממחזור הגברים, עם קצב גידול מהיר במיוחד של כ־17% בשנה בחמש השנים האחרונות – נתון שאין לו מקבילה בתחומים אחרים.

תעסוקה: פערים מתמשכים ושחיקת הכנסות

בשנת 2025 שיעור התעסוקה של גברים חרדים עומד על 53%, ושל נשים חרדיות על 81%. גבר חרדי עובד בממוצע 36.5 שעות שבועיות לעומת 45 שעות בקרב גבר יהודי לא־חרדי, ואישה חרדית עובדת 32 שעות לעומת 38.5.

30% מהגברים החרדים מועסקים בחינוך ורק 3.5% בהייטק – ללא שינוי מהותי בעשור. בקרב נשים, 42.5% מועסקות בחינוך – שיעור דומה לזה שלפני עשור.

השכר הממוצע של גבר חרדי עומד על 9,929 ש”ח – כ־49% בלבד משכר גבר יהודי שאינו חרדי. נשים חרדיות משתכרות בממוצע 8,617 ש”ח – כ־67% משכר נשים לא־חרדיות.

רמת חיים: עוני גבוה לצד בעלות על דירות

33% מהמשפחות החרדיות ו־45% מהילדים החרדים חיים מתחת לקו העוני, לעומת 14% ו־13% בהתאמה בקרב יהודים לא־חרדים. עם זאת, נרשמה ירידה לעומת 2015, אז עמד שיעור העוני על 39%.

ההכנסה החודשית הממוצעת למשק בית חרדי היא 14,816 ש”ח, לעומת 24,466 ש”ח במשק בית יהודי לא־חרדי – 60.5% בלבד.

ל־75% מהחרדים יש דירה בבעלותם (לעומת 72% בלא־חרדים), אך רק ל־50% יש רכב – מול 82% בציבור הכללי. שיעור השימוש באינטרנט עומד על 69% לעומת 94%, אם כי גם כאן נרשם צמצום פערים בעשור האחרון.

התנהלות פיננסית: פערי ידע והיערכות

החרדים לווים יותר, חוסכים פחות ונעזרים יותר ברשתות תמיכה משפחתיות. 41% מחזיקים משכנתה ו־36% הלוואות נוספות (לעומת 29% ו־28%). 59% נעזרים במשפחה בעת מצוקה ו־18% נעזרים בגמ”חים – תופעה שולית בציבור הכללי.

רק 41% מהחרדים סבורים שיוכלו להתמודד עם הוצאה לא צפויה ללא עזרה, ורק 16% מעריכים שיוכלו להחזיק מעמד יותר מחצי שנה במקרה של אובדן הכנסה.

ביטוח, חיסכון ופנסיה

שיעורי הכיסוי הביטוחי נמוכים משמעותית: ביטוח בריאות פרטי – 73% (לעומת 85%), סיעודי – 30% (לעומת 54%), ביטוח חיים – 41% (לעומת 58%).

רק 11% חוסכים בשוק ההון, ורק 41% תכננו היטב את פרישתם לפנסיה. פחות משליש בוחנים יותר ממוצר פנסיוני אחד לפני קבלת החלטה.

תפיסת מצב כלכלי: מפתיע באחידות

למרות כל הפערים – שביעות הרצון דומה: 27% מהחרדים ו־26% מהיהודים שאינם חרדים מדווחים כי הם מרוצים ממצבם הכלכלי.

לדברי ד”ר מלאך וד”ר כהנר, הנתונים משקפים עשור של קיפאון ואף נסיגה בשילוב גברים חרדים – בניגוד לעשור שקדם לו. מנגד, הנשים החרדיות ממשיכות להשתלב בתעסוקה ובהשכלה, והעלייה בהכשרה הטכנולוגית ובשימוש באינטרנט עשויה להוות בסיס לשינוי עתידי.