כבר בפתיחה הוא חידד את החזון של ראש העיר ד”ר יחיאל לסרי ואת התפיסה המעשית של אגף החופים: חופי אשדוד הם לא עוד רצועת חוף זה רובע. בעיניו, מדובר בתפיסה מנהלתית מלאה, שמביטה על החוף כמרחב עירוני חי שבו משתלבות משימות של ביטחון, חינוך, ספורט, קהילות, בילוי ואיכות סביבה תחת תשתית אחת. החוף, כך הוא הסביר, אינו תפאורה אלא חלק בלתי נפרד מהעיר ומהשגרה של תושביה.
את קו המחשבה הזה הוא הביא אל לב הכנס כשהציג את העשייה היומיומית של עובדי ועובדות אגף החופים. לדבריו, האנשים הפועלים בשטח הם אלו שממקמים את אשדוד בשורה הראשונה של הערים המנהלות חופים בישראל. הם שומרים על המרחב הציבורי נגיש ובטוח, דואגים לניקיון ולבטיחות, ומאפשרים חווית חוף שמחברת בין עיר לים.
לצדו על הבמה ישבו יובל אלוש מנהל אגף החופים, וקודל סויסה וקארין ביטון מצוות ההנהלה. הנוכחות שלהם סימנה עבורו את מהות ההובלה: עבודת צוות, אחריות מקצועית ומנהיגות שמגיעה מהשטח. לדבריו, הם המנוע שמתרגם את החזון העירוני לפעולה יומיומית שמקבילה לניהול רובע של ממש.
בהרצאתו האחרונה ליום הכנס, שהתמקדה בעולמות ההסברה והפרסום, הוא נדרש לאתגר מוכר: החזרת הקשב אחרי שעות של הרצאות מקצועיות. הוא בחר לעשות זאת באמצעות חידוד מסר מרכזי אחד הנוגע לכלל העוסקים בתחום: החופים אינם רק יעדים, הם מרחבי חיים. כדי לנהל אותם צריך לא רק תקנים ונהלים, אלא גם יכולת לתקשר את החזון ולהנגיש את העשייה לציבור בכלים שמייצרים אמון ושייכות.
אבל מעל כל זה עומדים האנשים שבשטח. עובדי ועובדות האגף, כך הוא הדגיש, מביאים איתם מחויבות אמיתית שמחזיקה את החופים בחיים. הם נמצאים שם בקיץ ובחורף, בשמש חזקה וברוחות חזקות, ושומרים על מרחב שמייצר זהות עירונית ותודעה קהילתית.
כאשר ההרצאה הסתיימה ומחיאות הכפיים מילאו את האולם, הוא הרגיש שהקהל אינו מוחא לו אישית. בעיניו, זו הייתה מחווה לעבודה המשותפת, לערכים שמובילים את האגף ולדרך שמתורגמת לשטח מדי יום על-ידי עובדי האגף והמצילים
הרגע הזה, בין הבמה לשטח, בין הרעיון לעשייה, היה נקודת סיום של הרצאה אבל גם התחלה של תודעה: החוף הוא רובע, המבנה התפעולי הוא הכלי, והאנשים הם אלה שמזרימים בו חיים
ניהול החופים מעולה הבעיה שמפחיד להכנס למים המון בורות ומה הועילו חכמים בתקנתם. אם חוששים להכנס למים.
לדעתי שובר גלים כמו בערים השכנות היה נותן את ערך מוסף החסר