הפרויקט, שבוצע באמצעות חברת נתיבי גז לישראל (נתג”ז), כולל צינור בקוטר 36 אינץ’, המשתרע לאורך כ-42 קילומטרים בים ועוד כ-4 קילומטרים ביבשה, ומתחבר למערכת הולכת הגז הארצית.
עם כניסתו לפעילות, יגדל היקף הזרמת הגז למצרים מכ-4.7 מיליארד מטרים מעוקבים בשנה לכ-6.7 מיליארד מטרים מעוקבים. המהלך נועד לאפשר את יישום הסכם ייצוא הגז שנחתם בין המדינות ולספק מענה לביקוש ההולך וגדל לאנרגיה במצרים, לצד חיזוק שיתוף הפעולה האסטרטגי בין שתי המדינות.
במשרד האנרגיה וברשות הגז הטבעי הגדירו את השלמת הפרויקט כצעד משמעותי עבור משק האנרגיה הישראלי, והדגישו כי הקו החדש צפוי לשפר גם את אמינות מערכת הולכת הגז בישראל ולהגדיל את יכולת האספקה למשק המקומי.
עם זאת, עלות הפרויקט עוררה לא מעט ביקורת. בעוד שבתחילת הדרך הוערכה עלותו בכ-650 מיליון שקלים, עיכובים במהלך העבודות – בין היתר בעקבות המלחמה – הביאו להתייקרות משמעותית, והעלות הכוללת הסתכמה בכמיליארד שקלים.
לפי הנתונים, כ-56.5% מעלות הפרויקט מומנו על ידי חברות הגז, ואילו כ-43.5% מומנו באמצעות נתג”ז – כלומר מכספי הציבור. ההסבר שניתן היה כי הקו החדש ישרת גם את מערכת הגז בישראל וישפר את אמינות האספקה, אולם מבקרים טוענים כי הנהנות המרכזיות מהרחבת הקיבולת הן חברות הגז, שצפויות להגדיל את היקף הייצוא ואת הכנסותיהן.
הרחבת יכולת ההולכה צפויה גם להגדיל את קצב ההפקה ממאגר לווייתן. לצד התרומה הכלכלית, ישנם מומחים שהזהירו בעבר כי האצת קצב ההפקה עלולה להשפיע בעתיד על היקף עתודות הגז הזמינות למשק הישראלי.
חיים מלמד, מנהל אגף בכיר הנדסה והממונה על הבטיחות ברשות הגז הטבעי, בירך על השלמת הפרויקט ואמר כי מדובר במיזם לאומי מורכב ובעל חשיבות אסטרטגית, שיחזק את אמינות מערכת ההולכה ויגדיל את יכולת אספקת הגז הן לצריכה המקומית והן לייצוא.
